עֵת לַקּוֹל | עֵט לַכֹּל | עֵת לַכֹּל | עֵט לַקּוֹל 

מפגשי הסדנא אמנם מבקשים לייצר תהליך הדרגתי של שחרור הכתיבה, אך אין בהחסרת מפגש אחד או שתיים משום לפגוע באופן מהותי בהתהליך. 

מספר המשתתפים בסדנא לא יעלה על שבעה. כיוון שאני מעניק חשיבות עליונה בסדנא לתחושת האינטימיות, לשיח הקבוצתי ולהקצעת זמן והתייחסות לכל משתתף ומשתתפת בסדנא, מניסיוני קבוצות גדולות יותר אינן מאפשרות התנאים האמורים. 

לכל אחד מאיתנו יש ניסיון כזה או אחר בכתיבה, בין אם מדובר ביומרות ספרותיות ובין אם מדובר בהתכתבויות משמעותיות בווטסאפ. מטרת הסדנא היא לשנות את הגישה שלנו אל מושג ה״כתיבה״, להוריד אותו מאפיריון הכבוד הספרותי והסגנוני על מנת להנגישו לשפתו וקולו הייחודיים של כל משתתף ומשתתפת. 

כיוון שהרכב הסדנאות מצומצם והשיח הקבוצתי מהווה נדבך עיקרי בו, עזיבה היא כמובן אפשרית אך אין החזר כספי. 

מניסיוני מסדנאות עבר, אני יכול להבטיח שהסדנא תעזור לך להשתחרר מן השיפוטיות העצמית שלכם על הכתיבה (התחייבות שלי). הסדנא מעודדת כתיבה שאינה נעה בתחומי היפה או הטוב, אלא בתחומי הטבעי והעכשווי, כלומר מה שיוצא מן האני הכותב ברגע הנתון. בו בעת, לצד החוויה של השיפוט העצמי, החווייה הקבוצתית והקראת הטקסטים בפני הקבוצה, חושפת בפני כלל משתתפי הסדנא את החששות והלבטים הדומים שיש כמעט לכל כותב בטרום, בעת, ולאחר הכתיבה. 

לא פעם כותבים מצניעים את ה״עניין״ המרכזי של הטקסט שלהם, ולעיתים אפילו לא מזהים אותו. בתור מנחה הסדנא, תפקידי הוא להקשיב לכל טקסט וטקסט שנכתב ולמצוא ולחשוף את ה״עניין״ שבו. תחושת הנדושות והעדר העניין של הכותב/ת הם תחושות המלוות את מרבית הכותבים, מוכרים כעלומים, אך ההתמסרות האמיתית לכתיבה היא התמסרות לגילוי העניין והתשוקה העומדת בבסיס עצם הרצון לכתוב. 

כן ומאוד. שאלת הפרסום וההוצאה לאור של כתביך, הן שאלות מסדר פסיכולוגי וטכני שאין לי את הכלים לדון בו. הרצון הכנה שלי הוא להפוך אנשים לכותבים, לתת להם מרחב כמו פסיכואנליטי, לתת לקול הטבעי שלהם לצאת, מה הם יעשו אם זה אחר כך, זה כבר עניין שלהם. 

מעטים הכותבים והכותבות, בארץ ובעולם, שמוכרים בשל אורחות החיים הראוותניות שלהם ונטייתן לעלות על הבא ולשטוח את תפיסת עולמם בראש חוצות. נראה לי פייר לומר, שהכתיבה היא תחום של מופנמים, שבחרו במילים על הדף כדי לחשוף את מבטם על העולם.

התרגילים שניתנים בסדנא הם כאלו שמאלצים ומכריחים (אין חובה כמובן) את הכתיבה לקרות בכאן ובעכשיו. כך שבמובן זה הדבר הזה לא לוקח זמן. השאלה העיקרית, שתשובה לה אני ממשיך לנסות ולחפש, היא איך להתחבר לכתיבה ושתבוא לי גם מחוץ לכאן ועכשיו של הסדנא. אני יכול לספר, שמניסיוני, יותר ויותר מסיימי סדנאות שלי מדווחים על חיבור ורצון מתמיד להמשיך ולכתוב גם ביום שאחרי. 

אחת הטכניקות שפיתחתי לעצמי במשך השנים שאני מנחה את הסדנאות שלי היא זו: האם הטקסט שאני מקבל הוא אישי ואינטימי מאוד אנסה להגיב ולבחון אותו בעין כמה שיותר ספרותית, ואם הטקסט שאני מקבל הוא ספרותי ומסוגנן ומחושב אנסה להגיב ולבחון אותו בעין כמה שיותר אינטימית, פסיכולוגית, פרשנית. מתגובות האנשים שהשתתפו אצלי בסדנא זהו כוחה העיקרי, היכולת לייצר מרחב אינטימי ומאפשר לכתוב ולדבר בו על כמעט הכל. 

הסדנאות כרגע הן סדנאות שבועיות ללא מטלות בין המפגשים. אין כל ציפייה מדוברת שתעשו שום דבר בין המפגשים, אבל עמוק בפנים אספר שמאוד אשמח שתכתבו ותכתבו, ואם תרצו לשלוח ולהראות לי, אני תמיד שמח ותמיד מגיב. 

מטרתי בסדנא היא לנסות להיזכר ולהזכיר לעצמי כל העת, מה קורה לי כאשר אני עצמי כותב? מה אני מרשה לעצמי? איך אני חושב? איזה שטויות עוברות לי בראש? ומה עובד תמיד. כל מפגש בסדנא מתיימר להעניק כלים שיאפשרו לנטרל את מנגנוני ההשתקה והתקיעות הפנימית, וזה עובד, ראיתי בעיניים. 

המשובים שלי בסדנאות הם ארוכים ומפורטים אך בו בעת גם לשאר משתתפי הסדנא יש אפשרות להגיב ולתת משוב על הטקסטים המוקראים בסדנא. 

בסדנאות שתדירות המפגשים בהם הם דו שבועיים, ניתנים משימות לבית ועליהם כל אחד מקבל משובים אישיים ופרטניים. 

אני בקושי עוסק באספקטים הטכניים של הכתיבה, אני נוטה לחפש ולאפיין את הפואטיקה של כל אחד מחברי הסדנא במונחים ספרותיים, אך אני מאמין שפואטיקה היא תוצר ישיר של הקול הפנימי של הכותב ולא של תהליך טכני מלאכותי